טוב-חי  תירם, שנמנה בעבר על לוחמי הלח"י ושימש במשך שנים רבות כאחראי החופים של העיר תל אביב, התגורר בבית הצדפים וחי בו במשך 82 שנה עד יום מותו. הוא גדל בשכונת כרם התימנים עוד כשכונתה 'שכונת הקרטון', ונהג להשתתף בקבלות השבת שערך חיים נחמן ביאליק בעיר. מכריו מעידים כי אהב לשוחח אודות הימים ההם, וכי היה נלהב במיוחד עת שהיה מפליג בזיכרונותיו ומספר על המפגשים  עם מאיר דיזנגוף שנהג  ללוות את העדלאידות שהיו מתקיימות בעיר, בעודו רוכב על סוסו.

טוב-חי, שנודע באהבתו הגדולה אל הים, נהג לאסוף צדפים ולטמון אותם בחזית ביתו. במשך שנים ארוכות, בשקדנות אין קץ, היה יוצר באמצעותן חיפויים, איורים, סמלים, כיתובים ופסוקים מן המקורות. חדי העין יכולים היו להבחין באיורים ובציוני הדרך, בהם האונייה אלטלנה, תיבת נח, גלגל המזלות, אדם וחווה, סולם יעקב, סיפורו של יונה הנביא ועוד. את הפסוקים שאהב היה מצופף לראשי תיבות מפאת מצוקת המקום. לנושאים שהיו קרובים לליבו העניק תשומת לב מיוחדת, וכדי שלא יוותרו סתומים, השאיר אחריו מפתח פיענוח, השמור אצל ילדיו עד עצם היום הזה.

עם השנים הפכה מלאכת המחשבת שלו לעבודה ייחודית ומרהיבה, והמבנה לציון דרך אורבני ומוקד עלייה לרגל.

עבודת השימור הרגישה והמוקפדת של משרד דרור אדריכלים, הותירה בחזית המלון את רוב עיטורי הצדפים, כשהיא משלבת אותם בקווי המתאר החדשים ודואגת למזג אותם בטבעיות בחזיתו המחודשת. האופי הססגוני של השכונה, סיפורי התקופה, ההשראה  ודברי הימים, באים לידי ביטוי גם בעיצוב החדרים והחללים המשותפים.